שתי דרכים להוביל. רק אחת נשארת לאורך זמן. יש שתי דרכים להוביל. הראשונה, אתה מכיר אותה היטב. זו שלימדו אותך. היא נשענת על התבונה ועל הסמכות, על כל מה שנמדד ומוכח. ויצרנו כל כך הרבה דאשבורדים שאנחנו מודדים כמעט הכל. במודל הזה, רגש שעולה בישיבה הופך לבעיה שצריך לפתור כמה שיותר מהר. מנהלים אותו ועוברים לדבר אחר. ואם הוא מתעקש, שולחים אותו למשאבי אנוש, לפסיכולוגית או למישהו אחר. התנועה המרכזית של המודל הזה היא הרציונליזציה. לעשות רציונליזציה זה להסביר רגש כדי לא להצטרך להרגיש אות

ברגע שהמכונות יוכלו לעשות כל מה שאנחנו יודעים לעשות, מה נשאר מאיתנו? האם ה-AI הופך אותנו למיותרים? האם הבינה המלאכותית תחליף אותך? ה-AI עושה יותר ויותר אוטומציה למשימות שאנחנו מבצעים בעבודה. הוא מתפתח מהר יותר משאנחנו מסוגלים להבין אותו או לעקוב אחריו. ככל שהוא נחשף, כך הפחד מתפשט: אם מכונה יכולה לעשות את מה שאני עושה, אז בשביל מה אני? זה פחד כן, והוא יכול לנהל את הפעולות שלנו אם ניתן לו. כדי להתמודד איתו, צריך קודם כל להבין אותו. הפחד הזה מגיע מרחוק. מאז שאנחנו קטנים, רובנו

ביצועים יוצאי דופן הם לא תוצאה של בחירה בין טכנולוגיה לאנושיות, אלא של שילוב אסטרטגי ביניהן. שמי מזל אטואל בזירי. פסיכותרפיסטית מוסמכת, מאמנת מנהיגות, ומישהי שמכירה את עולם הטק מבפנים, אחרי יותר מעשר שנות עבודה בתוכו, מדאטא אנליסטית ועד אחראית תפעול ומשאבי אנוש. רוב אנשי הטק שאני פוגשת הם מבריקים במה שהם עושים. הם מספקים, הם מבצעים, הם מסתגלים. הם לומדים כלים חדשים. הם שומרים על הקצב. ואז, ברגע מסוים, משהו מתחיל להישחק. לא הכישורים. לא התוצאות. משהו שקשה יותר לשים לו שם. הלחץ