במהלך חיי, עברתי שינויים רבים ומשמעותיים!
כל אחד מהם קרה בזמן שונה בחיים, אבל, כל אחד מהם השפיע בצורה משמעותית על ההערכה וביטחון העצמי, החוזק הנפשי, הבחירות שלי, ובסופו של דבר, גם על סגנון הלבוש שלי.
בגיל צעיר, הוציאו אותי מהסביבה המשפחתית הטבעית שלי, כדי להעביר אותי למשפחות אומנה, שהתחלפו, בגיל מעט מבוגר יותר, בפנימיות המיועדות לילדים בסיכון.
אני זוכרת את עצמי, אז, כילדה שמחה, מלאת חיים, צבעונית, יצירתית, סקרנית ורעבה לעולם ולמה שיש לו להציע לי. כבר בגיל צעיר היה לי סגנון לבוש בטוח, טעם משלי גם בלבוש, ותיקשרתי את העולם הפנימי שלי החוצה, גם דרך הבגדים!
כל זה השתנה, כשבגיל 13 עברתי חוויה משנת-חיים שגרמה לטראומות הילדות שלי לצוף מחדש. "מזל אטואל" החדשה הייתה מתבגרת מרדנית, מלאה יותר, שחשה בושה בגופה ובאישיותה, והסתירה עצב וכעס גדול. הדרך בה ראיתי את עצמי השתנתה, ואיתה, השתנו גם ההתנהגות וצורת הלבוש שלי. הבגדים שלי הפכו לגדולים יותר, כהים וחסרי צבעוניות.
בגיל 18 עליתי לבדי לישראל - הזדמנות להתחיל בחיים חדשים.
למדתי בשקידה ובניתי לעצמי קריירה כ-Data Analyst - מקצוע מוכר, מקובל, בטוח (ומשעמם...). בקיצור, ניהלתי חיים חברתיים ומקצועיים לפי אמות המידה הנורמטיביות והתלבשתי לפי הסטנדרטים החברתיים המקצועיים של האישה הצרפתייה (חושנית, דינמית, אלגנטית וכו'). קיימתי אורח חיים שמבחוץ נראה כהצלחה לפי הנורמה, לפי אמות המידה של "כולם".
לאחר זמן מה, מצאתי את עצמי משנה שוב את דרך ההתנהגות שלי בכדי להסתגל, והפעם - לסביבה שלי, לחברה הישראלית.
העמדת הפנים הזו תימשך במשך זמן רב - תקופה שבה עשיתי הכל בכדי להפוך לאישה האידיאלית (לפי הסטנדרטים הצרפתיים, הישראליים, סטנדרטים כלשהם שיאפשרו לי להרגיש שאני "חלק" מהסביבה...).
בשנת 2015, מהפך נוסף שנכפה עלי - פיטורים!
אני מחליטה לצאת למסע של חיפוש עצמי, שבו אני מתחילה, בפעם הראשונה חיי, לראות את עצמי כמו שאני ולהתחבר לעצמי מחדש. עם שובי ארצה קראתי את ספרו של ויקטור פרנקל – "האדם מחפש משמעות", והבנתי - גם אני מחפשת את המשמעות שבחיי.
רק אז, מתחילה לחלחל בי התובנה שהסבל והקושי שלי הם הנכסים הגדולים ביותר שלי ואני מחליטה להתחיל בטיפול שמלמד אותי להתחבר לעצמי ולהכיר את עצמי טוב יותר.
מאוחר יותר, כשהבנתי מי אני באמת, וכיצד, לאורך כל השנים שלפני כן, ניסיתי להסתגל ולהתאים את עצמי לאידיאל הנשי (שהוא כלל אינו אני, אלא, אך ורק, תוצאה של נורמות חברתיות) זרקתי את כ ל הארון שלי - את כל הבגדים, הנעליים והאקססוריז, זרקתי את המסכות, זרקתי את ה"תדמית" הנשית של מה כל שחשבתי שאני רוצה להיות, אבל, במציאות, מעולם לא הייתי!
בהדרגה, התחלתי לבנות את חיי מחדש, אחרת, על בסיס הצרכים הספציפיים שלי, על בסיס הערכים, האמונות, והרוחניות שלי. בהתאמה לדרך החיים שתואמת את האדם שאני, את מהות החיים שלי. התחברתי מחדש לאישה שאני, לשמחת החיים שלי, לבטחון ולהערכה שלי את עצמי, ובעקבות כך - התחלתי גם להתלבש לפי מה שמתאים לי, להתנהג כפי שהיה לי נכון וליצור את החברויות שהרימו אותי ואיפשרו לי להיות אני-עצמי.
יש ארבע אמונות עיקריות שמובילות אותי בחיים העסקיים והפרטיים שלי:
הראשונה היא שהכל אפשרי! נקודת ההתחלה שלך היא לא הסוף והיא לא מגדירה אותך. קיימים, בכל אחת מאיתנו, הכוחות לבצע שינוי ולנווט את המשך הדרך למקום אחר, וזה תלוי, כמעט תמיד, רק בך וברמת האחריות לחייך שתהיי מוכנה לקחת!
השנייה היא ששינוי משמעותי ומשברים בחייך בא כדי לעורר אותך לחיים ולתת לך הזדמנות נפלאה לפגישה מחודשת עם עצמך. המקומות הנמוכים ביותר, הם אלה שיתנו לך את הכוחות הרבים ביותר בכדי לעלות בחזרה, וגם יספקו לך את הדלק להמשך הדרך.
השלישית היא שבכדי להפוך לבוסית, יהיה עליך, קודם כל, להכיר בבאסה.להכיר את הבאסה כדי שתוכלי לשחרר מהסיפורים שאת מספרת לעצמך, מהמחשבות והאמונות שסיגלת לעצמך. יש לך את המפתח משלך לדרך שלך חפשי אותך בתוכך ותגלי את הכוחות שחבויים בך.
האמונה הרביעית והאחרונה שלי (מבטיחה :)) אומרת שיש לך את הבוסית שלך (מתנות ייחודיות לך). עליך ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך בדיוק כפי שאת, באותה נקודת זמן בה את פוגשת את עצמך. לרוב, הבוסית הזאת שלך תסתתר מאחורי חוסר השלמות ואותם דברים קטנים בהם את מתביישת או שומרת בסוד, עוד מתקופת ילדותך.
מכאן, שאת היחידה שיכולה לקבל החלטה ולבחור לצאת מהבאסה, בגישה לחיים, במעשים ובכל מה שיהיה נכון לך. ולכן, לצאת מהבאסה ולהפוך לבוסית היא, אך ורק, הזכות הפנימית שלך!