
כשאני אמות ארצה… מעניין שאף פעם לא ממש חושבים על מוות ברצינות עד שהוא דופק בדלת ונמצאים מולו פנים מול פנים. בדרך כלל, המחשבות עליו יגיעו סביב מוות של אדם קרוב או משבר.
מה ארצה שיהיה כתוב על הקבר?
אני, למשל, הייתי רוצה שיכתבו שם "היא העיזה ללבוש את עצמה בכל חלקיה", כדרך לומר ולבטא שהרשיתי לעצמי לחיות את חיי בדרכי שלי ועל פי תנאים שטובים ונכונים לי.
ואת, מה את היית רוצה שיהיה רשום?
התעוזה להכיר בחרטה כתוצאה מפסיביות בחייך
חרטה מסוגלת להיות זרז רציני, בכל מה שמדובר על היכולת לקדם את חייך!
את מכירה את התשובה הזאת: " לא יודעת, התגלגלתי לזה!" כתשובה לשאלה "איך הגעת למשהו / מעמד / תפקיד מסוים?" למשל, בתחום המקצוע?
כשאת אומרת "שהתגלגלת", זה אומר, בעצם, שהיית עלה ברוח.
ואני לא מתכוונת ליכולת לזרום, אלא למצב בו את אינך מובילה את חייך אלא מושפעת מלחץ חברתי או נטולת כוונה לאן לנווט את עצמך. מצב בו, כנראה, הג'י פי אס הפנימי שלך, כרגע, לא ממש מכוון פנימה אלא החוצה ומראה לך את המסלול המקובל ביותר.
חיים פסיבים הם חיים בהם את לא נוקטת בפעולות או שהפעולות שאת עושה חוזרות על עצמן ולא מובילות אותך לשינוי ולגדילה.
הסיבות לכך, יכולות להיות רבות:
פחד - פחד משינוי ומהדברים שעלולים להיות "מעבר" לצעד הזה, אחריו, והאם יהיה יותר טוב ופחות ממה שקיים היום.
ספקות - ראש מלא מחשבות שחוזרות על עצמן לפני הפעולה ומונעות ממך לפעול בפועל.
חוסר ביטחון - הפחד שאת לא בטוחה שיש לך את יכולה לנווט ולקבל אחריות על חייך.
חוסר אמון בעצמך - את לא מאמינה ביכולות, כישרון וכישרונות מספיק כדי לפעול.
עצלנות - תחושה או מצב של חוסר רצון לנקוט בפעולות.
ויתור בקלות - את מתחילה כל מיני פרוייקטים במקביל או פורשת מהם אם אין תוצאה על המקום, אם הם הניבו תוצאה שאינה ראויה בעיניך, או שהתעורר קושי כלשהו בדרך.
ריצוי - את מרצה את הסביבה כלומר "משמרת" את עצמך בדיוק כפי שאת, את עושה, כל הזמן, בדיוק את מה שתמיד עשית, כדי לא לאכזב אף אחד ולקבל את אהבת כולם.
פרפקציוניזם - את רוצה שהכל יהיה "מושלם", את מחפשת את הפעולה הכי נכונה, הכי טובה והכי… (בעצם כל דבר), אבל עד אז, את לא פועלת, אלא רק חושבת ודוחה את הפעולה-עצמה.
האם את יכולה להזדהות עם אחת (או יותר) מהסיבות שכאן?
הפתרון? תעוזה!
תעוזה - להיות אקטיבית ולהוביל את חייך
מהי תעוזה? לפי המילון, מדובר בנכונות לקחת סיכונים ולפעול, בביטחון עצמי או באומץ.
במציאות, זה אומר לפעול למרות הפחד, הספקות, וההתלבטויות. זה אומר לצעוד בשביל הפחות מבוקש תוך כדי יציאה מאזור הנוחות, כדי להשיג את מה שאת רוצה ונכון עבורך. כך, את מגלה את מי שאת מסוגלת להפוך להיות ומגשימה את החלומות.
מה זה, בעצם, אומר "להעז"?
להעז משמעותו לפעול ולהפוך שחקנית ראשית פעילה בבמת חייך!
זו הדרך לבחור באהבה על פני הפחד! אהבה היא ההפך מפחד.
זו הדרך להראות (בעיקר לעצמך!) שאת אוהבת את עצמך וצועדת למען עצמך.
זה מתחיל בצעד אחד קדימה מחוץ לאזור הנוחות שלך ובדרך אל הלא נודע. (לשים קישור לפוסט אחר על אזור נוחות)
תעוזה היא לא רק להתמודד עם אתגרים פיזיים, אלא גם לעמוד על הערכים שלך, לקחת סיכונים מחושבים ולאמץ נקודות מבט חדשות. על ידי אימוץ האומץ, את מעצימה את עצמך כדי לצמוח ולהגיע לגבהים חדשים בחייך.
מתוך כל זה עלולה לצוף תחושת אשמה, על כך שאת מעיזה לעשות משהו אחר מהסביבה, מהמשפחה ומכולם.
התעוזה להפסיק להאשים
נבחין בין שני סוגים של "אשמה":
אשמה על הפעולות החדשות - החלטת לעשות את מה שנכון לך ולפעול ויתכן שיתעוררו בך תחושת אשמה כי את עושה משהו "אחרת" ממה שהסביבה שלך רגילה אליו.
אשמה על אי פעולות - יש לך מיליון וחצי תירוצים על למה את לא עושה כלום. כולם אשמים במקומך - ההורים, בני הזוג, הפוליטקאים, מזג האוויר, בית הספר, בצבא - רק תבחרי מי "אשם" לך הפעם! 🙂
כאשר את מאשימה את כל העולם ואישתו את בעצם אומרת שאת מוותרת על זכותך לבחור ולנהל את החיים שלך.
את שמה את עצמך בתפקיד של קורבן או ילדה או נסיכה. כלומר, במילים אחרות, את אומרת שאחרים מנהלים את החיים והבחירות שלך.
בינתיים, את מחכה שמשהו אחר יעשה את זה עבורך או יבוא להציל אותך.
ונשאלת השאלה: מה את מפחדת לאבד, אם תהפכי לעצמאית ותקחי על עצמך את האחריות לעצמך ולחייך?
התעוזה לקבל אחריות על חייך
לקיחת אחריות על חייך זו ההוכחה שהתבגרת והתגברת. אין מה להאשים ולא את מי להאשים - לא את את המוצא, לא אבותיך, לא הוריך, ולא "גורלך"!לקחת אחריות על חייך זה להגיד כן.
כן למה ומי שאת,
כן למה שעברת,
כן למה שעתיד לבוא!
לקיחת אחריות פירושה לקחת אחריות מלאה על האנרגיה, המילים ובפעולות שלך.
לקיחת אחריות אין פירושה "להיות מושלמת" אלא, בעיקר, שלמה בחוסר השלמות שלך.
לקיחת אחריות זה לא לחשוב "למה זה קורה לי?" או "עלי להיות נחמדה" או "איך הם יכלו לעשות לי את זה?" כי זה מיינדסט של קורבניות.
לקיחת אחריות אומרת לבטא את הצרכים שלך בבהירות ובישירות. זה אומר ללמוד לקחים מטעויות העבר (או כל טעות שעשית) ולהמשיך קדימה, למרות הכל.
זו ההבנה שאף אחד לא מגיע לחייך כדי להציל אותך (אבל האנשים מסביבך בהחלט יכולים לתמוך בהעמקה העצמית שלך), להיות אחראית על עצמך הוא מעשה אמיץ מאוד, כי את לוקחת את המושכות בחזרה לעצמך, ואת מבינה, סופסוף, שאת היחידה שיכולה לחיות ולפעול למען חייך.
סיכום
אין לך מה להמתין למוות או למשבר כדי לחיות את חייך בכלל, או כדי לפעול.
לצערי, לפעמים, תצטרכי לראות שביב של משבר, סכנה או אובדן בכדי להתחיל להתעורר ולהתאפס על עצמך, תוך כדי התובנה, שאם לא תעשי זאת עכשיו, מחר - יהיה מאוחר מדי.
לבסוף, אשאיר אותך עם שאלה למחשבה:
אם הבחירה נתונה בידיך,
מה תעדיפי - להישאר במקום ה"נוח", ה"מוכר" וה"ידוע" או להתחיל לצעוד ולגלות לאן השביל החדש עשוי להוביל אותך?
コメント