top of page
תמונת הסופר/תMazal Etoile Basiri

את לא צריכה לפחד להרגיש, רגשות הם לא קללה, הם מתקבלים בברכה


 

אישה מצחץ את
את לא צריכה לפחד להרגיש, רגשות הם לא קללה, הם מתקבלים בברכה


קמתי ועדיין בפיגאמה, משהו שלא אופייני לי. לרוב אני קמה עד 6:00 בבוקר ומתחילה את מסורת הבוקר. יש לי סדר בוקר ספציפי, כזה שתומך בשמירת סדר על פני כאוס ובלאגן. יש לי נטייה כאוטית (אני שלמה עם זה). 


זה רגע שלי עם עצמי. פיסת זמן שאני פוגשת אותי באופן גולמי ובמיוחד את מחשבות ורגשות שלי. אותם רגשות ששנים ניסיתי לברוח מהם - מה לא עשיתי בשביל זה… שליבי מנסה לשחרר כבר כמה ימים. לרגע הקשבתי לשיח הפנימי שלי: "לא בא לי לשבת לפגוש אותי היום." 


אני יודעת שזה סימן שמשהו קורה בי וכדאי לי להרפות…


האמת, שכבר כמה שבועות שמתחוללת בתוכי אמת חדשה, כזו שרוצה להיוולד ולצאת לחופש. אני יודעת שגם עכשיו, כמו בכל פעם, זה אומר שעלי לשבת בריק של הרגשות ולפגוש את המלכה השחורה, כדי לצאת לצלילה חופשית אל תוך עצמי. 


הפעם אני לא רוצה. 

כמה אני רוצה לברוח לאנשהו לסרט, לסדרה, לקניות, לריב עם מישהו, פשוט תנו לי כל דבר, רק לא לפגוש אותי. בבקשה, אל תתנו לי לשבת עם עצמי! 


אבל….


ניסיון חיי לימד אותי, שכאשר אני רוצה לברוח, זה בדיוק הזמן לשבת עם עצמי. עם הזמן בניתי לי בית פנימי בטוח כדי שאוכל לשבת עם עצמי, באהבה, חמלה, לתת לעצמי אפשרות להתפתח בקצב המתאים. 


עם הזמן, הבנתי, כמה חשוב לטפח עולם פנימי מכבד, חומל, רך, מלטף ואוהב כמו בית צועני, ריק מריהוט, נקי, שמח ובהיר בעין (גם את זה חוויתי על בשרי), או כמו הדובי הראשון שקיבלנו בתור תינוקות, כזה שנותן הרגשה של ביטחון, חום ואהבה. 


שנים, ברחתי מרגשותי וחסמתי אותם ונשארתי בחוסר תחושה מוחלט. עד כדי כך שהייתי צריכה ללמוד לזייף רגשות. כי בסביבה בה גדלתי לא הייתה אפשרות להכיל אותם, אז עשיתי את מה שהיה הכי בטוח לי - השתקתי את רגשותי, תוך כדי שלא


כי כשאני חוסמת את הרגשות - כשאני לא נותנת להן לנוע או נותנת להם את ההרגשה שהם לא מקובלים - אני מאבדת את עצמי.


לקח לי זמן להתחבר מחדש לגוף ולרגשות. 


לקח לי זמן לשנות את התחושה שלי אליהם ולכבד אותם, תוך כדי שלמדתי לכבד את עצמי. אני יודעת היום, שלהרגיש הוא חלק בלתי נפרד ממני. להרגיש את מגוונם הקיצוני, מעורבבים וצבעוניים בכל קשת הרגשות. כמה הם יפים בלבוש הבסיסי שלהם, כשהם גולמיים ולא מעובדים עדיין. עם השנים למדתי גם לא לפעול על פיהם, אלא להיות מקושרת אליהם עם ידיים פתוחות. 


אני יכולה לומר לך באופן רשמי: אני מכונת רגשות! 


אני מרגישה את כל הרגשות, רוב הזמן - אני מתרגלת את זה. בעוצמה. בכוח. עם עומק. עם כל עצם בגוף שלי... בין אם אני עצובה, נרגשת, כועסת, פגועה או שמחה.


את יודעת מה? אני אוהבת להרגיש את כולם יחד עם הקושי שזה דורש ממני לפגוש העוצמה של חלקם. למדתי לאהוב את החושך שלהם את הטורנדו שמסובב אותי לכל זווית אפשרית. האמת, אני אוהבת את הרגעים החשוכים בתוכי, את כל-כולם, את התהום שבי שיכולה לקחת אותי לפחדים ולמחשבות הכי עמוקות שקיימים בי, ששואבת אותי לאמת נוספת וחדשה שנוצרת בתוך כל התוהו ובוהו הפנימי שלי. ככה נשברת עוד "אמונה" לרסיסים ומשאירה מקום ל"חדש" להיוולד וליצור. ככה להרגיש את הכאב העמוק ולשחררו, הגוף הכואב שמתפתל בכל צורה אפשרית, החלקים הפנימיים נפתחים והבכי המשחרר הזה. שלאחרי, נולדת תחושה של חופש, שמחה, שלווה ושלמות. 


הרגשות שלי הם המקור ליצירה, לכתיבה, לחיבור עם הלקוחות שאני מלווה, ובעיקר, הן המצפן שלי לדרכי. אין מה לפחד מהם ומהעוצמה שלהם, הם באמת גל אנרגיה שנע בתוך ודרכי. הם אלה שמראים לי עד כמה התקרבתי או התרחקתי מעצמי. הם אלה שגורמים  לי לחייך בחיוך גדול ולשמוח על מלא - להיות מאוהבת בחיים המאורגנים והכאוטיים באותו זמן. 


את לא יכולה לקבל את שמחת חיים ללא הכאב ובכי. את לא יכולה לקבל את החיים במלואם מבלי לעבור דרך התהום של עצמך ולא משנה מה העומק שלה. את לא יכולה להיות שלמה עם כל החלקים שבך, אם את לא מסוגלת לראות ולהרגיש את רמת הכאוס שבך. זה החלק להיות אדם!


גם את מכונת רגשות, בין אם ידוע לך או לא. 


יכול להיות שזה בגלל משהו אמר לך פעם שאת "יותר מידי" שאת "מרגישה יותר מידי" "שאת אינטנסיבית מידי" ורצה שתהיי אחרת. יכול להיות, שכמוני, גדלת בסביבה פחות בטוחה עבורך לבטא את רגשותיך, אבל הם שם, ורק ומחכים להתגלות בפניך. 


אני כאן כדי להזכיר לך שכל הרגשות שלך מתקבלים בברכה. כל הרגשות שלך, ה"יותר מידי" שלך, האינטנסיביות שלך. כל החלקים בך שהם עמוקים ואפלים ומאתגרים וקשים - מתקבלים באהבה גדולה. 


זכרי שכל הרגשות מתקבלים בברכה, כולל אלה שאת רוצה להימנע מלהרגיש.


כל רגשותיך מוזמנים לפרוץ החוצה. הם יפים ואמיתיים, הם מרפאים ועוצמתיים, הם המקום שממנו נולד האור, הם גם הסיבה לכך שאת יכולה להרגיש כל כך הרבה אהבה ושמחה.


הם מבורכים, אז תני להן לנוע דרכך.


דאגי לפתח, לטפח בתוכך מקום שמכבד ומקבל אותם. דאגי שתהיה בקרבתך סביבה אוהבת ותומכת, תוך כדי שאת מגלה את החלקים הנוספים שבך,


ולאורך הדרך,


זכרי כי שווה לך לגלות את עצמך, ושהחלקים החשוכים שבך הם מתנה נוספת ומקור ליצירת החיים. 




6 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page